הניתוח הצליח, החולה מת

הגרעין הקשה הפעיל בעמותה לשנת 2012

מחשבות ותהיות של אחרי הסערה…

ההפנינג נגמר, על פני השטח, בתחושה טובה בסך הכל – היו תכנים מעניינים, לו”ז עמוס לעייפה (אולי קצת יותר מדי?) ולמרות זאת עדיין היה זורם ונעים. באמת הכל היה מעולה ואפילו כיף. עם זאת, בדרך חזרה הביתה הדהדה בי החוויה החמוצה של האסיפה, והחזירה אותי לתהות על קנקנן של המטרות הראשוניות שבגינן החלטנו להפיק את ההפנינג, גם שנה שעברה וגם השנה. כשצמצמתי את כל המטרות אחת לתוך השנייה, אפשר לזהות שלוש:

  • לחזק את העמותה / הארגון
  • לחזק את הקהילה
  • לחגוג את העשייה שלנו

הבעיה מתחילה, לדעתי, כששתי המטרות הראשונות מתבלבלות. בעוד שההפנינג עצמו (בשנתיים האחרונות) משקף את העשייה בקהילה ואת הגדילה, אפילו המספרית, של אנשי הפרמקלצ’ר בארץ – האסיפה משקפת את הארגון, העמותה. וכך, בעוד שבהפנינג, ככל הנראה היו יותר מבקרים השנה, באסיפה השתתפו בוודאות פחות חברים משנה שעברה. 35 מתוך 135 חברים בעמותה לפי הספירה, אבל גם לא היה קשה לראות את זה בעין בלתי מזויינת.

סימפטום נוסף לאותה בעיה היא הרצון לפירוק העמותה שעלה גם השנה מקרב חברים. יש לציין שהטענה לפירוק העמותה באה כמעט ורק מחברים וותיקים בקהילה, ולא מחברים חדשים. אולי בסוף הרשימה הזאת אצליח להסביר למה אני חושב שזה כך ולמה זה בלתי נמנע.

מכאן והלאה, אני משתף אתכם במחשבות שלא לוטשו עד סופן. אני מקווה שעצם הכתיבה והדיון שאולי יתפתח מהשיתוף יוכלו אולי לעזור לי לפזר את הערפל שלי מול עצמי, ואולי לפזר גם ערפילים לאחרים. כל המחשבות הללו תלויות אחת את השנייה כך שהן לא מסודרות לפי סדר חשיבות, אלא באופן שרירותי ומקרי.

סוקסציה

כמו שאמרתי למעלה, הצורך לפרק את העמותה הגיע רובו ככולו מחברים וותיקים. את גורם לכך אפשר למצוא בהבדלים הברורים בין הצמחים החלוצים של קהילת הפרמקלצ’ר, לבין חברות צומח מורכבות יותר שבאות ועולות.

כצמחים חלוצים, הוותיקים הם סוליסטיים. כשהם עלו וצמחו הם עשו את זה כמעט בבידוד מוחלט. הסביבה שבה התפתחו הייתה ועודנה חשדנית לגביהם, ומבחינתה הם נעים בשיווי משקל עדין בין שוטי הכפר לנביאי זעם. האנרגיה שלהם מתמקדת בעיקר בלפרוץ את הקרקע היבשה, והרבה פחות בתקשורת בין פרטים והתארגנות.

מפת הפרמקלצ'ר - הפנינג הפרמקלצ'ר 2012

מפת הפרמקלצ’ר – הפנינג הפרמקלצ’ר 2012

לעומתם, החדשים שבאו אחריהם נבטו כבר לקרקע פוריה יותר, יש להם צורך רב יותר בארגון ותקשורת, וכפועל יוצא היקף ההשפעה שלהם גדול בהרבה, ויראלי ויש יותר ממנו כדי לפנות החוצה.

על פניו, לא אמורה לצוץ כאן שום סתירה, כיוון שעדיין יש מקום רב לדפוס הצמח החלוץ – עדיין נותרו אזורים עצומים שבהם לא נבטו עוד רעיונות ומודעות לתפיסת עולמה של הפרמקלצ’ר.

אז למה בכל זאת נוצר חיכוך בין הוותיקים לחדשים? אני נוטה לחשוב שדפוס הפעולה של העמותה קשור בזה. אני אפילו לא מתכוון לדפוס של העמותה הספציפית שלנו, אלא דפוס כללי של ארגון שכזה, שניתן לזהות אותו גם בקרב ארגונים שונים לגמרי.

עמותה בונה קהילה בונה עמותה

המשפט הזה הוא פרפרזה על הסיסמא המוכרת של חיל חינוך – “צבא בונה עם בונה צבא”. שני המשפטים הללו מציינים הכלה מלאה. צבא = עם, עמותה = קהילה. מצד אחד הם משקפים על מי שבפנים – אם אתה בצבא אתה בעם, אם אתה בעמותה (של הפרמקלצ’ר) אתה בקהילה  (של הפרמקלצ’ר). מצד שני הם משקפים, בלי או אם כוונה מודעת, גם על מי שלא בפנים – אם אתה לא בצבא, אתה לא בעם; לא בעמותה = לא בקהילה.

אפשר לראות גישה זו במשפטים כמו “דיברנו על חזון של קהילה כלל ארצית, כשהעמותה זה הכלי הכלכלי שלנו”, או “החזון זה להציג את כולם, ולייצג את כולם, ולקדם תרבות חיים מקיימת בישראל”, שעלו באסיפה ביום ראשון. כמו לכל דבר, גם ל”ביחד-ness” הזה יש שני צדדים – איחוד כוחות מצד אחד; ביורוקרטיה והכפפה לתבנית מצד שני.

עכשיו אפשר לשפוך קצת אור על החיכוך בין החדשים לוותיקים – על הציר בין אנרכיה ספונטנית (הוותיקים) לארגון מנגנוני (החדשים), באים החדשים, מגדירים את העמותה, קוראים לה הקהילה, ומי שמטבעו לא יכול באמת להיות חלק (כי הוא צמח חלוץ) נשאר מחוץ לקהילה. בעייתי.

מחשבות על משאבים

חבר של חבר עם ניסיון בארגונים ומוסדות טען שאחרי שמקימים ארגון מטרותיו העיקריות והחשובות ביותר הופכות להיות:

  1. הישרדות של הארגון – בכל מחיר כמעט
  2. יצירת מקומות עבודה בתוך הארגון
  3. גיוס כספים לשם א’ וב’
  4. רק עכשיו הארגון באמת מתפנה לפעול למען המטרות שלשמן הוא הוקם, במידה ונשארו לו מספיק משאבים לשם כך.

הטענה המוכרת היא שללא עמותה בעלת ניהול תקין, אי אפשר לגייס תרומות. אך לפי ההיגיון הפשוט שלעיל (ארבעת הסעיפים) לפני שאפשר להתחיל לגייס משאבים עודפים (שלא משמשים לאחזקת הארגון עצמו) אנחנו משקיעים הרבה אנרגיה ומשאבים בתחזוקת הארגון עצמו.
אני מעלה את השאלה לשם מה? ברור שמעל לקנה מידה מסוים אי אפשר להתקדם ללא משאבים רציניים, אך האם כבר הגענו לקנה מידה הזה? האם זה רצונה של כל קהילת הפרמקלצ’ר הישראלית? ואיך הפרמקלצ’ר, עם המגוון והשוליים שלה, מצליחה לדבר עם מנגנונים בירוקרטיים בלי להפגע?

גיוס משאבים מתרומות – גם טכנית וגם מטאפורית – הוא מצב לא מקיים שבו אנחנו זקוקים לאנרגיה חיצונית מתמדת על מנת לקדם פרוייקטים ומטרות, מצב שהוא מנוגד לתפיסת עולמה של הפרמקלצ’ר. אפשר וראוי להשתמש בתרומות כדי להניע פרויקטים אבל חובה עלינו לתכנן מערכות שלא יזדקקו לאנרגיה מסוג זה כדי לתחזק אותן. על כן, גיוס משאבים כשלעצמו אינו סיבה מספקת לקיום עמותה, אם אין פרוייקט מוגדר מראש שזקוק למשאבים.

ומתוך זה, עולה השאלה האם (א) הארגון בפני עצמו הוא פרויקט או ש(ב) הוא נועד לשרת פרויקטים של חברי העמותה. זאת אומרת, יש להבין מה כאן המטרה ומה כאן האמצעים.
לדעתי, לארגון אין זכות חיים בפני עצמו. למשל, אם כל מה שהארגון יעשה זה ישמור על עצמו קיים, בלי שום פרוייקט, לאף אחד לא יהיה שום כוח או רצון להשאירו קיים, וזה ברור לכולנו.

אם התשובה לשאלה היא א’ עולה בי שאלה חדשה – האם כפרויקט, הארגון בכלל יכול להוות שיקוף של כל העשייה של קהילת הפרמקלצ’ר? יש להיזהר ממצב שבו הארגון “בולע” את כל מה שקורא לעצמו פרמקלצ’ר בשם “הקהילה”. בדיוק כמו שהאתר הזה לא תוכנן להוות תחליף לכל האתרים של חברי הקהילה והפרויקטים השונים, אלא כסוג אינדקס שרק מכוון את המחפשים למושא החיפוש שלהם.

אם התשובה היא ב’ עולה השאלה האם החברים (הוותיקים והחדשים כאחד) בעמותה באמת מוכנים לשלם את המחיר שנדרש מהם (כלכלית וארגונית) על מנת לקבל בסופו של דבר מנגנון שיוכל לתמוך בעשייה שלהם. בפועל, חברי העמותה ממשיכים להצביע ברגליים.

14 תגובות על הפוסט “הניתוח הצליח, החולה מת

  1. יש כאן מחלה הרבה יותר עמוקה לדעתי…
    ואנחנו מכירים אותה ממסגרות אחרות שאנחנו שותפים בהן או היינו שותפים בהן.
    ליברליות שמנסה לפרוץ את מסגרת המציאות שפועלת ע”פ דפוסים וחוקים חזקים וותיקים. יצירתיות וחדשנות שאינם מוכנים לקבל את ניסיון העבר של המערכת הפסולה.
    הרי היא נבנתה בסופו של דבר על ידי אנשים… אנשים כמו כל אחד ואחת מאיתנו… שעושים טעויות… שמנסים … שצודקים לעיתים… אך מה שבטוח מנסים להטיב…

    אני מנסה להבין אותה כעת גם כן.
    אין ספק (מבחינתי) שהמחזה של כנס הפרמקלצ’ר היה משמח מצד אחד, אך תחושת תקיעות וחוסר בגרות מכניסים חמיצות עמוקה המעלה סימני שאלה נוספים.
    האם הבעיה היא בכך שמעטים האנשים המוכנים לעשות את אשר צריך לעשות? האם אנחנו תקועים יותר מדי במה שאנחנו רוצים לעשות ולא שמים את תשומת ליבנו למה שצריך לעשות?
    אולי הבעיה היא שאין יד מכוונת. אין לנו מושג מה צריך לעשות ואז אנחנו הולכים לאיבוד. מאבדים את החדות ומדשדשים בשוליים החברתיים של אמא תרבות האוכלת את תושבי הפלנטה הזו.

    אתה מעלה אצלי המון שאלות שכבר מקננות בי הרבה זמן. אין לי תשובה.
    אני ממשיך להתבונן. ממלא את בטני בביקורת. מנסה להפוך אותה לשיעורים. ובינתיים ממשיך לאגור מים, לגדל ירקות ולקמפסט. לא כי זה עושה טוב לעולם. יותר כי זה עושה טוב לי.
    ובינתיים… מתבונן…וחושב…

    ואם אנחנו עוצרים את שפך המילים וחוזרים לשאלה – ארגון פרמקלצ’ר כן או לא?
    אז לטעמי – נדרשת אסיפה/התכנסות פרקטית של הקהילה שתבנה דברים פרודקטיבים יחד… ותחילט מה הקהילה רוצה לעשות ביחד (גם אם זה פרויקטים נפרדים). משם הקהילה תצטרך לחזור ולשאול את עצמה האם הכלי של העמותה זה הכלי שרוצים להחזיק כקהילה.

    במידה ותהליך כזה או אחר לא יקרה – אני צופה התדלדלות בכוחותנו והתנדפות עד אשר העמותה תתפוגג לאוויר העולם… הקהילה תמשיך להתקיים… אך כלי עזר מאוד חשוב כבר לא יעמוד לרשותה (למרות שעדיין לא מימשו את הכלי הזה באמת).
    צריך לזכור שנקודת הזמן הזו היא יחסית חיובית – נקודת זמן שבה העמותה נמצאת בפלוס כלכלי. ככה, שהעמותה לא רודפת אחר הזנב של עצמה ולא מושכת את הקהילה איתה למרדף הזה…

    במפגש כזה אני אשתתף. למרות שהציניות וחוסר האמון שגועה בי לאחרונה, סקפטי לגבי כמות האנשים שתגיע… וסקפטי לגבי אחוז האנשים שיקחו על עצמם מעשים ולא רק מילים…

    ימים טובים ונביטות טעימות לכולם!

  2. מעולה! אסף, אני אוהב אותך על צורת המחשבה שלך וצורת ההתבטאות הפשוטה ומעמיקה שלך.
    זו שאלה שתמיד העסיקה אותי.
    מה לגבי להמציא פורמט אחר לתמוך בחברי הקהילה? זה יכול להיות צוות של מורים/שותפים שעוסק בהפצת הקורסים, צוות שעוסק בממשל ובירוקרטיה של מיסוד קורס לאוניברסיטה לדוגמא, צוות שמרכז פרמבליץ-ים כמו שנועה התחילה(!!) ועוד ועוד.
    מבנה העמותה מגביל מאוד ועבור מה?? תרומות?

    סלון מזל היה עמותה?? (זה שנסגר בסוף _לא אומר_ שלא תרם את תרומתו כמו שהקיבוצים ש”נכשלו” תרמו את תרומתם האדירה!)

    פרמקלצ’ר מזכיר לנו שלרוב מחשבה מחוץ לקופסא תפתיע בתשובה הולמת. אז זה שאין מסגרת מוכרת בארץ לא מחייב אותנו להשתמש בפורמט מגביל.

    אייל

    • פרמבליץ זה מעולה, גם סלון מזל. היו להם מטרות ממוקדות וכשיש כאלו נכון לבחור את הכלים המתאימים.
      העניין הוא שמעבר לאתיקות ולעקרונות, לקהילת הפרמקלצ’ר אין מטרות ממוקדות, ולדעתי גם לא צריכות להיות לה, כדי להמשיך לאפשר את המגוון, השוליים והשוני. כך מייצרים חוסן אמיתי.
      ואם הארגון אמור להיות שיקוף של הקהילה, אז יש כאן סתירה.

      היה לי הרבה יותר קל עם כל העניין אם לא היו קוראים לעמותה “ארגון הפרמקלצ’ר הישראלי” והיו מטרות מוגדרות ופרויקטים מדויקים, שלא כברירת “מכריחים” את כל מי שעושה פרמקלצ’ר או להתחבר אליהם או לא להיות חלק מהקהילה.
      משהו כזה….

  3. תודה על האינפוטים.

    ראשית, אני שואל את עצמי ואתכם דבר כזה: עד כמה השאלה הזו היתה רלונטית או עד כמה היא היתה עולה לדיון אלמלא איש אחד היה מציע באסיפה את פירוק העמותה, חס ושלום?

    למה לפרק? כל עוד זה נותן לנו כלי נוסף, אז ברור לי שלא צריך לפרק. כל עוד מוכנים להשקיע מאמצים ולשלם דמי חברות, אז ברור שלא לפרק.

    אני מבין שיש חשש ממערכות, שנובע מהביקורת שלנו על מערכות הכח הפוליטיות הישנות בעולם, אשר אולי עושות יותר רע מטוב.

    אבל אנו, איננו כאלו. אנחנו דור חדש, וגם אם בשלבים מסוימים יעלו אצלנו, בעשייה שלנו, דפוסים של פוליטיקה וכו’, אז זה לא יהיה ביג דיל, והטוב ינצח. תנו לנו את הקרדיט המגיע לנו.

    עמותה היא כלי, שיכול להיות כמו טרקטור מחפרון בגינה שלנו. הוא מזהם, משתמש באנרגיות לא מתחדשות ודורש תחזוקה שלפעמים לא בא לנו כל-כך לעשות. אבל הוא יכול לעשות יותר טוב מרע. והוא יכול לעשות דברים שכלים אחרים לא יכולים.

    אז בואו נשמור אותו תחת הסככה ונתחזק אותו. בואו נשמור על העמותה הזו. הנה, כבר הצענו להעלות את דמי החבר ויהיה יותר תקציב ונוכל לתגמל את העוסקים בתחזוקה.

    הרי אנו יודעים שעמותות רבות עשו דברים מדהימים ורבי משמעות בעולם. קחו לדוגמה את CCHR, את AVAAZ, את EWG, את EFF. למה לנו לוותר על הפן המוסדי, אם הוא יכול לעזור? תנו לא צ’אנס. הוא יעזור הרבה יותר בעתיד, ואז התועלות יהיו ברורות. הרי עלו לנו רעיונות אדירים, כמו ‘תו הקיימות’, שזה ראשון מסוגו בארץ. זה יכול להיות אחלה מימון לעמותה. וזה יכול לקדם את התודעה של הקיימות אצל הצרכנים והמגדלים.

    אולי מדובר כאן בבעיה של ביטחון עצמי נמוך אצל העוסקים בדבר, אשר לא בטוחים בפעולה הזו? אולי של ספקות וציניות?

    לי ברור שעמותה זה אחלה ויכול לתרום. אז אל תתנו לעצמכם או למישהו לקלקל את הרעיון הזה. ההיפך. אל תתנו לאיש לגעת ברעיון הזה.

    • מבחינה טכנית, ההצעה להעלות את דמי החבר נקבע בנוכחות של 35 חברים, ואפילו פחות כי התחלנו את האסיפה עם 35. ז”א עד שזה לא קורה אז זה לא קורה.
      ומבחינה עקרונית, זה מאוד בוגר לספר על טרקטור בחניה שצריך לתחזק אותו כשתכלס אף אחד חוץ מאותם בודדים כל הזמן לא מעוניין להשקיע כדי שזה יקרה.
      זאת תופעה דומה בפסטיבל אקטיביזם, ושם כבר הבנתי שזה טרקטור ישן מדי שעלות התחזוקה שלו גדולה ממה שהעבודה שהוא יכול לבצע.
      אני חושב שאני מתחיל להבין שזה נכון גם לפרמקלצ’ר ישראל.

      ועד שכל אלו שאומרים לא לפרק את העמותה לא יקחו חלק אמיתי בתחזוקה, בעשייה ובהיגוי שלה, מבחינתי – אין הרבה משמעות למה שהם אומרים.

  4. שלום לכולם,
    קטונתי מלהגיב בפורום של ותיקים ומנוסים ממני,אך-“אורח לרגע-רואה כל פגע” אומרים… אז בקיצור,בתור מצטרפת חדשה לארגון באמת שאלתי את עצמי מה בעצם אומרת החברות החדשה שלי ? חוץ מתחושת גאווה מסוימת- עדיין לא ברור.. אני חושבת שעקרון העשייה הוא בין המובילים בפרמקלצ’ר. ומזה התחיל כל זה. תמיכה בפרויקטים אפשר לקבל גם ממועצות מקומיות ועוד אירגונים שתומכים באיכות הסביבה
    בברכת הצלחה לכולנו.

  5. וואו…
    מאז סיום קורס הפרמקלצ’ר ב-2005, לא הצלחתי להגיע למרחב התכנוני והארגוני שלו, מלבד פתיחת קבוצת הדיון בגוגל (שבהעדר פורום נאות אחר,מצליחה לשרוד באופן מפתיע). אפילו לא הצלחתי להצטרף לארגון/עמותה שהוקמה כמה שנים אחרי כניסתי לעולם הפרמקלצ’ר. אני מנסה לעקוב ולהגיע לאירועים וכנסים, אבל גם לאלה, כמו לכל השאר, אני פשוט לא מצליח להגיע… תירוץ מטופש קצת, אבל ככה זה כשמנסים להעמיד על הרגליים כבר כמה שנים, ‘משק פרמקלצ’ר’. ואני לא סתם מעייף עם כל ההקדמה הזו. אם לאורך כל השנים נותר משהו שלא הצלחתי לפענח, הוא איך הפרמקלצ’ר יהיה יותר מסדנאות ותכנונים ויצליח לחדור גם לרבדים מעשיים ויומיומיים יותר. זה לא קל, אבל, הגעתי לפני שנה וקצת, למהלך של תכנון מודל ‘משק פרמקלצ’ר’. אני מאוד רוצה לקדם אותו, על מנת שאפשר יהיה להציג אותו ‘למעלה’, לממסד ו’למטה’, לאלפי בעלי משקים שישמחו לנצל בצורה מקיימת את המשאבים היקרים שהופקדו בידיהם.
    ולמה כל בלבול המוח הלא קשור הזה? כי גם אני מרגיש, שללא פרוייקטים ממשיים ובעלי תרומה משמעותית לחיים, לא ממש מעניין אותי להצטרף לארגון כלשהו (וזה חוץ מהרפלקס האנרכיסטי אנטי ממסדי שלי…).

  6. זה מתחיל קודם כל במטרות. אם אין לכם מטרות בקיום הארגון, אין לו זכות קיום. יש דברים שהארגון יכול להשיג וקהילה לאו דווקא (אגב, קהילה זה עד 500 איש שגרים אחד ליד השני ובעלי ראיית עולם משותפת, כך שמה שיש זה לא בדיוק קהילה, אלא יותר קהילה וירטואלית).

    מטרות לדוגמה
    – קידום משקי הפרמקלצ’ר הלאה . יעדים לדוגמה : להגיע לכך ש 1% מהקרקע בישראל מעובדת בשיטות פרמקלצ’ר. 1% מהמזון שמופק בישראל הוא ממקורות פרמקלצ’ר.
    – מיקרו כלכלה – כיום יש מעט משקי פרמקלצ’ר והשפעתם על כלכלת המדינה קטנה. יש גם עיוותים כלכליים – חקלאים שמזהמים עושים את זה על חשבון הציבור, מי שלא מזהם ולא מכלה משאבים מתכלים עושה את זה על חשבון הצרכנים שמשלמים יותר.
    – מאקרו כלכלה- איך הפעילות של אנשי הפרמקלצ’ר הופכת לדבר שמשפיע על המשק? על הציבור? על המדינוית הממשלתית?
    – סגירת עוד מעגלים – איזה מוצרי תעשייה החקלאים צריכים? באיזה משאבים מתכלים הם תלווים? לדוגמה קואופרטיב לאנרגיות מתחדשות של חקלאי פרמקלצ’ר.

    • הי דרור,
      ראשית, הרשה לי לא להסכים על ההגדרה שלך לקהילה. אני כן מסכים שזאת אולי קהילה פחות אינטנסיבית במימד האנושי, אך במימדי השותפות בדרך, העזרה ההדדית והחברות, אני לא חושב שמצאתי קהילה יותר קהילתית מזאת. נכון, הרבה חיכוכים נחסכים בזה שרוב האנשים לא גרים בקירבה 0. לדעתי, זה לא עושה את זה פחות קהילה.

      לגבי המטרות. יש המון מטרות שיכולות להכנס פנימה ואני די בטוח שעל המון מהן נוכל להסכים בקונצנזוס שהן ראויות. הספק כאן הוא לא במטרות. הוא בדרך ליישמן.
      כמו שאמרתי, יש את אלו שהאופי שלהם הוא אנטי-ארגוני בהווייתם, ואין להם מה לעשות עם זה. הם צמחים חלוצים. הם לא עוסקים בבניית שיתופי פעולה.
      ויש את הספקנים הפרגמטיים, שארגון שכזה שואב המון אנרגיה עד שהוא מתחיל לתת משהו, ושאין לנו את האנרגיה הזאת לתת לו (גם בגלל שבקהילה יש הרבה מהסוג האנטי-ארגוני, וזה כוחות שמושכים לכיוונים שונים).

      אני, אישית, יותר מתחבר לסוג הראשון. הטיעון הפרגמטי הוא פרדוקסלי, מכיוון שאם כל הספקנים היו פשוט מחליטים לתת את מה שיש להם כדי שזה יקרה, זה כנראה היה קורה.

  7. אני באמת קטונתי.. ולצערי אפילו לא הצלחתי להגיע.
    אבל לא יכולתי שלא להגיב כי יש שתי מטרות מאד חשובה שלא ראיתי ברשימה ולא ברור לי למה: להפיץ את תפיסת העולם של הפרמקלצ’ר וללמד איך עושים את זה בפועל וגם ללוות אנשים שמנסים לעשות את השינוי ונתקלים בקשיים. ללמד את כל מי שמוכן לשמוע וללמוד! גדולים וטובים אמרו את זה לפניי, ( http://www.youtube.com/watch?v=hlqqdWM1yDk ) אבל שלא נתבלבל, על אף הכמויות ההולכות וגדלות של אנשים המשתדלים לחיות חיים חיים מקיימים, יש עוד כל כך הרבה אנשים טובים שלא נחשפו אפילו למילה “פרמקלצ’ר” בשבילם אנחנו במקרה הטוב חבורה של מחבקי עצים חביבים. את זה צריך לשנות במהרה.

    • הי אלית,
      אין ספק שזאת מטרה מאוד חשובה, והיא מקבלת מקום של כבוד בפעילות היומ-יומית כמעט של כל מי שאני מכיר שפרמקלצ’ר עבורו היא דרך חיים.
      אך מטרה זאת לא הייתה המטרה של ההפנינג עצמו. היא אמנם מקבלת מענה, מעצם היות האנשים מי שהם, אבל ההפנינג מכוון בעיקר להביא את הקהילה להפגש ולנסות לדסקס על לאן הולכים. זאת המטרה. משם נגזרות שלושת המטרות שציינתי למעלה.

      כמו שהזכרתי, הסיבה בכלל שההפנינג נהגה כדי להביא כמה שיותר אנשים לאסיפה, מתוך הבנה שאנשים לא יבואו מכל קצוות הארץ לישיבה משימימה של שעתיים. לבוא להפנינג זה הרבה יותר כיף. ואז יש גם ישיבה.

      • לוקחת בחזרה, התכוונתי שזה צריך להיות חלק משמעותי ממטרות העמותה, לא ממטרות ההתכנסות.. סליחה שהתפרצתי לדלת פתוחה. כל טוב!

  8. איזה יופי!

    השאלה הזו ממש ממש במקום ואני מוצא בי רצון לשתף בנקודת המבט שלי. (זה לא טריוואלי לשבת ולכתוב את כל המילים האלה)

    קודם כול אני פוגש דרך הפוסט הזה המון יופי. למרות הציניות, הביקורת, הפירגון, התחושה שכלום לא קורה, התסכול וכדומה, עולה קול מאוד ברור ומשותף – כולם פה רוצים שמשהו יקרה!
    וזו לטעמי נקודת התחלה מעולה.

    לגבי השאלה האם בכלל צריך עמותה?
    ובכן גם פה נראה שלכולם ברור שזה לא ברור 🙂
    אבל לדעתי זוהי שאלה לא רלוונטית – כרגע.
    דבר ראשון העמותה קיימת.
    קיימת בערך 4 שנים. עם עליות ומורדות ותחלופה גבוהה של הצוות.
    העמותה במאזן חיובי (כפי שנאמר למעלה, מצב נדיר).
    ונכון נראה שהיא לא תורמת לכלום.
    אבל למרות כל הקולות היא מסרבת להסגר….
    מעניין….
    מכאן נראה שהמאמץ לתחזק את הגוף הזה הוא קטן יותר מהצורך, הכרגע סמוי, לקיומו!
    אז האם להיות או לא להיות? להיות!

    לגבי למה כלום לא קורה?
    לדעתי התשובה נעוצה בחוסר אינטרס אישי או לחילופין ריבוי של אינטרסים שפועלים בכיוונים מנוגדים. (אותו דבר רק הפוך)
    ועכשיו בעברית…
    בגלל שהעמותה לא קמה לענות על צורך אישי של מישהו (אינטרס), למשל קידום נושא מיחזור המים בישראל, אין סיבה אמיתית למישהו להשקיע בעמותה מהסיבה הפשוטה שהוא עסוק בקידום האינטרס האישי שלו (קידום נושא מיחזור המים בישראל)
    ולכן סכום הכוחות הוא 0.
    או הפוך – בגלל שלא הוגדרה מטרה ברורה וכיוון, כל אחד רוצה להשתמש (ובצדק) בעמותה לקידום האינטרס שלו. ומכאן קיימת משיכה למספר כיוונים בו זמנית שבעצם מבטלים זה את זה בגלל חוסר הסכמה על בכיוון.
    ולכן סכום הכוחות הוא 0.
    נכון היו מקרים בעבר, טובים יותר ופחות, שכן קרה משהו. למה? מכיוון שלרגע הייתה הלימה בין האישי לציבורי, אבל זהו היוצא מהכלל שמעיד על הכלל.

    אז מה עושים?
    או, שאלה מצוינת, אני שמח ששאלתי.
    אז כמו שכתבה בצורה חדה ויפה בת-חן חדד למעלה – “אז בקיצור,בתור מצטרפת חדשה לארגון באמת שאלתי את עצמי מה בעצם אומרת החברות החדשה שלי ?”
    התשובה שלי זה כלום!
    וזהו לדעתי המפתח!
    אם נייצר מאסה (חומר, תוכן משהו ממשי) יווצר כוח משיכה (שטות שניוטן נדמה לי אמר) וכאשר יווצר כוח משיכה אנשים יבואו ואז תהייה סיבה לפעול דרך העמותה (או מנגנון אחר, זה ממש לא משנה)
    ואיך עושים את זה?
    אה. שאלת המיליון דולר. אני לא אכנס פה לפרטים הטכניים, אבל בגדול זה איסוף של גרגר אחר גרגר עד שנהיה משהו. להתחיל בקטן. לאסוף הצלחות. להראות ערך של “בעלי המניות” (אתם) ולראות לאן זה גדל.
    זה קורה לאט מכיוון שאין כרגע הרבה משאבים ומסובב על זמן פנוי ורצון טוב. אבל זה גדל. קצת סבלנות וכולם יוכלו לראות את זה. (מבוסס על מידע פנימי של הוועד המנהל)

  9. אהבתי מאד את הפוסט ואת התגובות שבאו לאחריו.

    בעיני עצם השיחה מראה שאיכפת לנו, ומכאן בעיני יש פתח לכוון אנרגיה זאת למה ‘כן’ כל אחד מאתנו רוצה לעשות, מה אנו רוצים לעשות יחד ומכאן גם שדברים באמת יתקדמו.

    אהבתי את ההתייחסות של צ’רקוף לסוקסציה- אני חושב שהוא נגע במשהו חשוב- פרמקלצ’ר יכול להיות משהו שבודדים לומדים, מלמדים ועוסקים בו או שהוא יכול להיות דרך מחשבה, תרבות שמשפיע על כל תחומי החיים בארץ ונוגע באופן ישיר לאלפי אנשים ובאופן עקיף להרבה יותר. כדי לעשות זאת כדאי לטעמי לעשות שימוש בכלים ומסגרות שמאפשרים לפנות לקהלים רחבים יותר. זו הסיבה שקראנו לאתר “פרמקלצ’ר ישראל-יוצרים תרבות ברת קיימא בישראל” ולא “אתר ארגון הפרמקלצ’ר הישראלי”. המטרה זה העצמת חברי הקהילה בהבאת השינוי התרבותי הזה ולא העמותה או הארגון.
    העמותה בעיני (ואני מאד לא אוהב את המילה ‘ארגון’ שכרגע מהווה חלק מהשם הרשמי של העמותה) היא רק כלי בידי הקהילה שלנו. זו קהילה קיימת ושהיתה קיימת בלי הכלי הזה ותהיה קיימת גם אם העמותה לא תהיה. אולי קטנה וחלוצית יותר באופיה, אבל תהיה. היא כמו מזמרה שזרוקה בגינה. כלי. כמו כל כלי אחר. אפשר להשתמש בו, אפשר להשתמש בה בצורה עקומה ואפשר להשתמש בצורה טובה. זו תלוי רק בנו להחליט מה לעשות בה.

    אם רוצים שפרמקלצ’ר יכנס אל הקהל הרחב, צריך להקל על זה לקרות.
    יש דברים שאני היום מקדם כיוזמה פרטית, כפרנסה וכו’ ויש דברים שאני חושב שצריכים לקרות באופן קולקטיבי, כשעבורי הקולקטיבי נעשה תחת המסגרת של העמותה.
    מבחינתי המינימום, ולכן אני משקיע בזה הרבה זמן- שיהיה מקום וירטואלי ומסגרת פיזית שאפשר לדעת בו מי מלמד, עוסק, איזה פרוייקטים יש, איזה ארגונים קשורים בזה, איזה קורסים ואירועים יש ושמי שעושה צעדיו הראשונים בתחום יכול למצוא בזה את הידיים והרגליים. להקל שחיבורים אישיים ועזרה הדדית בין העוסקים, מלמדים ולומדים את זה יקרו, ובאופן כללי להתחיל לייצר ‘שוק’ לתחום הזה, שאנשים ידעו שקיים תחום כזה וירצו שהוא יהיה. היום כל אחד מאתנו מקדם זאת לבד, ביחד זה הרבה יותר קל.
    אני יכול להגיד שגם מבחינת ההרגשה האישית יש לזה בעיני חשיבות גדולה- אני, ושמעתי מרבים אחרים, הרגשתי גם בהפנינג, וגם מתוך האתר והפייסבוק שזה מאד מחזק אותי לראות עוד מאות אנשים שמדברים את השפה שלי, עושים עבודת קודש כל אחד בתחומו. אני חזרתי מזה מלא אנרגיות והרגשתי שלמרות שבסביבה שלי אני אולי לפעמים עוף מוזר, יש עוד חבורה שלמה של אנשים שעושה זאת. אלה דברים אולי יחסית קטנים ופשוטים אבל נותנים את המסגרת ואת הצורה והופכים זאת פנימה והחוצה מהרבה יחידים, למשהו גדול שקורה ויכול לסחוף.
    אפילו שרשור תגובות כמו שאנו לוקחים בו חלק עכשיו לא היתה מתרחש אם לא היה את ה’מיכל’ הזה של הפנינג ועכשיו אתר כדי שזה יקרה בו, ואם שיחה מאין זו היתה מתרחשת אז רבים מאלו שמשורשרים כאן למעלה לא היו לוקחים בה חלק.
    אולי אפשר לעשות זאת בלי עמותה אבל עובדתית אנשים שפעלו מתוך העמותה הם אלה שדחפו כוונים אלה בשנים האחרונות.

    יש עוד מלא דברים לעשות, לתקן לעשות טוב יותר- באתר הזה, בהפנינג, בניהול העמותה עצמה, בתו הפרמקלצ’ר שהתחלנו, יוזמת מטבע חלופי שבניצני שיתוף פעולה ראשונים עם ‘o-share’ ועוד, בעיות ורעיונות לא חסר, מה שהייתי רוצה לראות עוד זה אנשים שחושבים ‘מה כן’ ויותר מזה ועושים משהו קונרטי, אפילו קטן כדי שזה יקרה.
    טיפה ועוד טיפה וגם הגשם הגדול יגיע (וכפרמקלצ’ריסטים גם לזה נצטרך לתת את הדעת ולראות שיש OVERFLOW כמו שצריך וש’הכלי’ הזה שאנו מקימים לא יקום על יוצרו).

    ואסיים בלהגיד איך אני רואה את תפקיד העמותה בתוך מכלול העשייה של הפרמקלצ’ר בארץ ומה המטרות שאני הייתי רוצה שהעמותה תקדם בשנה הקרובה-
    אני חושב שהכלי הזה, ‘עמותה’, צריך להיות הכי רזה שאפשר, מה שיכול לקרות ביוזמה והתארגנות מקומית ופרטית עדיף שיקרה ככה.
    דברים שלא נכון שמישהו אחד ינכס לעצמו, או שנכון יותר לקדם ביחד – שהוא יעשה על ידי העמותה.
    זו הסיבה שתכננתי ויזמתי את שני ההפנינגים השנתיים האחרונים, הפקתי את הראשון ורתמתי ועזרתי לחברים נוספים לעשות זאת באחרון, השקעתי עם אסף זמן רב לאפיין ולהקים את האתר (ויש המון מה לשפר בו- שוב – זמן ומשאבים…), יצרנו את תו הפרמקלצ’ר והתנענו יוזמות של מטבע מקומי וקידום תחום החקלאות המקיימת.
    המטרות בעיני לשנה הקרובה- והצגתי זאת גם באסיפה, זה – הצטרפות העוסקים בתחום לאתר, לתו הפרמקלצ’ר ולפייסבוק ופרסום פועלם בו, הפנינג נוסף , שהרבה יותר חברים יקחו חלק פעיל מבחינת זמן ומשאבים בעשייה הקולקטיבית ושכל זה יתנהל בצורה תקינה ושקופה.
    מתוך הכרה שהזמן בשל, הפלטפורמות והכיוון פחות או יותר קיימים ושנכון שאנשים נוספים ישתמשו בפלטפורמות שכבר יש ויקחו חלק פעיל, אני פועל בכובע שלי כחבר ועד מנהל, בכל התקופה האחרונה שכל תחום עשייה יהיה לו מישהו שלוקח עליו אחריות ומקדם אותו-
    מיכאל התנדב לעשות זאת לאינטרנט.
    שושנה מעבר להיותה בועד מנהל, בכובע של חברה כמו כל אחד מאתנו בעמותה, התנדבה לטפל בנושא הכספים והניהול התקין.
    ספי מקדם נושא חקלאות מקיימת.
    אסף צ’רטקוף את הצד הטכני של האתר.
    עינת ואסף הרימו בעזרת מירב והחברה של יש מאין את ההפנינג.
    וכיום אנו מקדמים עבודה לחידוד המטרות והיעדים (הרמיזות של אסף יבנאי 🙂 ) ותכנון להמשך.
    אני חושב שכבר רואים ניצנים של שיפור אבל השלב הבא מבחינתי, ואני רואה בזה הנושא הכי חשוב ועליית מדרגה משמעותית- שמישהו יקח על עצמו, כרגע בהתנדבות, אחריות לנהל קידום המטרות שיוגדרו באופן שוטף, לתקשר זאת מול כל החברים ולגייס אותם לקחת חלק בהם, ולהיות אחראי מול הועד וכל החברים שמה שהחלטנו שיקרה השנה באמת קורה.
    זה לא יקרה או יקרה מקרטע, אם זה ימשיך להיות כמו בשנים האחרונות ,רק עבודה של כמה חברי ועד מנהל ועוד כמה בודדים שמתגייסים כאן למשהו ופה למשהו, נשחקים ומפסיקים.

    אני חושב שיהיה טוב שכל אחד מאתנו ויתר החברים בעמותה, ובכלל מי שרואה עצמו חלק מקהילת הפרמקלצ’ר בארץ,יגדיר לעצמו מה הוא היה שמח שיקרה השנה כקולקטיב ומה הוא או היא היו מוכנים לעשות מבחינת זמן ומשאבים כדי שזה יהיה, להתחבר עם אחרים ולעשות זאת.

    אני חושב שברגע שכל אחד מאתנו יעשה קצת אנו מהר מאד נגיע להרבה הרבה מעבר לזה.

כתיבת תגובה

כתובת הדואר האלקטרוני שלך לא תופיע באתר.