לזכרו של שלמה אילן אשר תבונתו וניסיונו נהיים יותר ויותר רלוונטיים
ובהוקרה לכל מורי אשר מקדישים את חייהם ומרצם ללמידה, טיפוח ושיקום יערות, חורשים ובוסתנים
(טום וורד, איתן רוזנברג, דינה יוגב, גידי בשן, איציק גזיאל ועוד רבים וטובים..)
מומלץ לצפות במצגת שלי המתעדת תהליך של מספר חודשים של שיקום אקולוגי חינוכי יחד עם כיתה ו'
בבית הספר מיתרים בקרית טבעון- כתוספת למאמר.
נושא שינויי האקלים וההשלכות הסביבתיות, החברתיות והכלכליות שלו, עומד על סדר היום הציבורי בארץ ובעולם.
מידי שנה אנחנו נחשפים לעוד ועוד השלכות וקשרים בנושא זה ובקנה מידה הולך וגובר:
שריפות חורש ויערות, שיטפונות, סחף קרקעות חקלאיות, אובדן מינים, זיהום נחלים וחופים, מזג אוויר שמקצין ונהיה פחות ופחות צפוי.
כשאנחנו ניגשים למלאכה המורכבת של תיווך והנגשת הנושא הסבוך והרחב הזה לילדים ונוער ניתן ללכת לאיבוד בשיטפון המידע ובסבך השיקולים הפדגוגיים, הפסיכולוגיים והמעשיים.
אני סבור שישנה דרך פשוטה והגיונית לצאת מן התסבוכת הזו ולהפוך את הבעיה להזדמנות:
להוציא את הילדים אל הטבע, ולתת להם לעשות את מה שהטבע מבקשת מאיתנו כבר זמן רב:
לרפא ולשקם
עודף מידע , נתונים ומסקנות מחקריות מחלישים את נפש ותודעת הילדים, מעודדים חרדות אקלים ומרחיקים מיכולת לימודית ומתגובה אחראית ויצירתית.
עשייה טובה, הגיונית וחווייתית תעודד אותם להפוך לאזרחים פעילים ואחראיים אשר אולי יצליחו בעתיד לתקן את מה שאזרחי ומוסדות ההווה נכשלים בו.
קצת רקע מקומי:
ישראל טרם קום המדינה היתה ארץ חרבה ברובה. פצועת מלחמות, התיישבויות וניצול יתר של אלפי שנים. מתוך פעולת דורות של גננים ויערנים זכינו לרשת סביבות אשר גוננו, נישתלו ושוקמו: חורשות, חורש ים תיכוני, פארקים, גינות ציבוריות, בוסתנים עתיקים וחדשים, נחלים וערוצים, שמורות טבע.
במקביל, הפיתוח המואץ של ערים ותשתיות יצר אזורי שוליים רבים אשר הופרעו קשות מבחינה אקולוגית.
דווקא תכנון כביש שש לדוגמא שילב שיקום אקולוגי מוצלח של אלפי דונמים לאורך השוליים שלו.
אך רוב הכבישים והאזורים העירוניים והפרבריים לא עשו כדוגמתו, ובסביבות הכפריות ישנן הפרעות אחרות כגון רעיית יתר, מזבלות, פיתוח על חשבון אזורים רגישים, אזורי תעשייה ועוד.
נוצר מצב כרוני של חוסר איזון אקולוגי בהרבה מהסביבות הללו כתוצאה בניהול, התערבות מתקנת ושיקום מתמשך.
במקביל אנחנו חווים אירועי הגשם המתחזקים משנה לשנה ואשר מגבירים את סחף הקרקע ומחלישים את הצמחייה ואת המערכות האקולוגיות.
מתוך כך סכנת השריפות גוברת בקייצים וסביבות אינן יכולות להתפתח באופן בריא ובר קיימא.
המון סביבות בתוך ומחוץ לאזורי הישובים שלנו מבקשות את תשומת הלב שלנו אחרי הזנחה של שנים.
שינוי תודעתי
אנחנו בעצם מתבקשים להשתנות, לשנות ולעדכן את הרגלינו, חשיבתנו ותפיסת הטבע שלנו כיום.
להתפתח ממין אשר בעיקר לוקח מהסביבה או מעצבה לשם צרכיו
למין של מרפאים ומשקמים
זהו קודם כל תהליך של שינוי מתודעה של גננים, חקלאים, יערנים, חובבי ושומרי טבע, ספורטאי וטיילני טבע,
לתודעה של משקמי ומרפאי טבע- עיסוק אשר היה שמור עד כה למומחים ולמוסדות בלבד.
האקט של שיקום, ריפוי והצלה הוא אקט פנימי של חיבור מחדש לטבע האנושי המייטב שלנו: היכולת לגלות דאגה בריאה ורצון להייטיב ולטפל.
אני סבור כי המפתח לכך הוא בדור הצעירים: ילדים, נוער, שנות שירות, צבא, שירות לאומי, מכינות וגילאי ה20.
אילו הם דור העתיד של המנהיגים, האזרחים, היוצרים והמחנכים. והם עומדים להתמודד עם כל אתגרי והזדמנויות המאה ה21 לאורכה ולרוחבה.
חינוך לשיקום אקולוגי משלב למידה חוויתית חוץ כיתתית בטבע, בחצרות, בחורש ובגינות.
הוא מבוסס על ידע, מורשת וניסיון עמוקים ורחבים.
הוא מאפשר חווייה לימודית והתפתחותית משמעותית בכל גיל ובכל שלב
הוא מזמן פעילות קבוצתית ,פרויקטלית ושיתוף פעולה יצירתי ורב תחומי
הוא מאפשר חיבור ללמידה עמלנית, אומנותית, סיפורית, מדעית וחוויתית
הוא נותן משמעות חדשה ועמוקה לטיפוח הקשר שלנו עם הטבע
אדם צעיר אשר יחווה תהליך של הפיכת סביבה פגועה לסביבה פורייה ובריאה יקבל כלים משמעותיים לחיים בכל אשר יפנה: במערכות יחסים, בתהליכי למידה, בחיבור לסביבה, לטבע ולבעלי חיים, ובעיקר בתוך עצמו כאיכויות מייטיבות ומעצימות.
חינוך לשיקום אקולוגי הינו הצעד הבא בהתפתחות התנועה של חינוך סביבתי- אקולוגי, חינוך יער, חינוך אתגרי, ולמידה חוץ כיתתית.
אני קורא לנו אנשי ונשות חינוך, הורים וקהילות אשר הטבע בליבם, להענות לקריאה החשובה של האו"ם להפוך את העשור הנוכחי לעשור של שיקום אקולוגי רחב היקף בכל רחבי העולם.
בואו נצטרף לרשת גלובלית של מוסדות חינוך אשר כבר מאמצות ומשקמות ערוצי נחלים, שמורות טבע, חורשות, חצרות, חוות ויערות. ומובילות את השינוי שהיינו מייחלים לראות בעולם כולו.
איך אני הגעתי לזה? בגיל 20 ומשהו
למזלי התגלגלתי בגיל 25 ללימודי חינוך חוויתי ואקולוגיה במדינת אורגון בארה"ב. מחוז ענק אשר סובל כל קיץ משריפות יער אדירות.
את לימודי והכשרת הפרמקלצ'ר שלי עשיתי יחד עם יערן ואקולוג אשר חי ופעל עשרות שנים בתחנות מחקר ושיקום של יערות אשר היו בסכנת שריפות או אחרי שריפות.
יחד, במשך כמה שנים, עזרתי לו לבנות אתר פרמקלצ'ר שלם מחומרי הגיזומים של עבודות שיקום היער.
במקביל, כחלק מלימודי האקולוגיה באוניברסיטה הסמוכה, לקחתי חלק בתוכנית התנדבות לימודית אשר הכשירה צוותים של סטודנטים לשיקום יערות ונחלים. זו היתה תקופה מכוננת עבורי, בה זכיתי לחוות את ההשפעה החיובית שיש לעשייה קבוצתית שיקומית בטבע של צעירים.
עבודת סיכום התואר הראשון שלי התמקדה בנושא הזה ומלווה אותי מאז כבר שנים רבות ואני סבור שהיום התודעה הציבורית בשלה להבין ולהפנים את הנושא אל תוך מוסדות החינוך.
מקרה הבוחן של ימי שיקום יער עם כיתות ד-ו בי"ס מיתרים- בטבעון
פרויקט ניסיוני לשיקום יער לימודי היתבצע בין 14-16 לנובמבר יחד עם כיתות ד-ו כחלק מפיילוט לשילוב לימוד חוויתי באקולוגיה מעשית ושיקומית במסגרת ימי היער של בית הספר.
העקרונות על פיהם נעשות פעולות השיקום נגזרות מידע וניסיון ארוך שנים ומוכח ובהדרכת אנשי מקצוע.
הילדים גילו סקרנות, שיתוף פעולה וכוחות רצון מרשימים נוכח הצורך בהצלת ושיקום היער.
פתחנו את המפגשים בהתבוננות בהבדל בין עצים בריאים לבין עצים אשר סובלים מעודף מטפסים אשר "חונקים" את היכולת שלהם לקלוט שמש ולהתפתח ולעיתים אף ממיתים אותם.
סיפרנו סיפורים ושאלנו שאלות לגבי העבר והעתיד של היערות בארץ ובעולם, ועל הדרכים שבהם יערות היו "מנוהלים" בעבר ע"י מרעה של חיות בר ומשק וע"י בני אדם אשר דאגו להם בדרכים שונות. הבננו שמערכת היחסים המאזנת הזו הופרה ושיש לנו תפקיד להחזיר את הקשר הזה ביננו לבין היערות.
לאורך הימים גם העמקנו בסוגי הקשרים הללו: מחזור החמצן, מחזורי המים והגשמים, בעלי החיים, חומרי הגלם, וכמובן הקשר הרוחני – נפשי המייטיב.
כשניגשנו לפעולה למדנו כיצד לגזום ולהסיר את המטפסים ולאוורר את העצים.
המטפסים הפכו ממפגע למשאב של חיפוי קרקע ומעצורי סחף.
הילדים הבינו את העניין במהרה וגילו תושייה ויצירתיות בביצוע פעולות שונות בשטח, התחלקו באופן ספונטני לצוותים ושיתפו פעולה באופן עצמאי. זה היה מחזה ניפלא.
כמה אנקדוטות מהפעילות:
משיכת החבל הקבוצתית להסרת הכיסוסית, אשר שהפכה לפעילות מספקת , מהנה ואפקטיבית ביותר.
בן כיתה ד אשר גילה שעץ גדום ומכוסה כיסוסית (אשר חשבנו כמת) בעצם עדיין חי וגייס אותי ואת כל הכיתה להסיר מעליו את הכיסוסית , ולחשוף את ענפיו הקטנים המנסים לשרוד
לאחר גיזום החלק הקטוע והרקוב של העץ הילדים חשפו את ענפיו העדינים וכולנו הרגשנו שאנחנו נותנים לו הזדמנות נוספת לצמוח
עטפנו אותו בגדר מפני רעיית הפרות והפרעות אפשריות נוספות והפכנו את הבעיה לפתרון…
הילדים הכריזו שהפיכת הקיסוסים לגדר ומגן עבור העץ המשתקם זה סוג של מיחזור!
עץ לפני ואחרי הגיזום… "אפשר לנשום".. ככה אמרו הילדים בתום הגיזום..
מסקנות ראשוניות
ילדים מבינים באופן אינטואטיבי את נושא השיקום ונמשכים לעיסוק בכך ומגלים תחושת התגייסות. הטבע החיצוני מחובר עדיין חזק לטבע הפנימי שלהם.
זה שינוי תודעתי מראיית היער כמגרש משחקים או כיתת חוץ להתבוננות ועשייה ממוקדת באדם למרחב שבו יש לנו יכולת להשפיע לטובה – "לעובדה ולשומרה"- ליצור sense of place ותחושת חיבור ממקום חדש.
אחרי שמסבירים להם את העקרונות הבסיסיים הם יכולים לקחת אחריות ולגשת לעניין באופן עצמאי ומתוך עניין אישי ופחות מתוך "קטע קבוצתי" (היום האחרון היה דוגמא יפה לכך)
ההורים והצוות גילו סקרנות רבה והשתתפות פעילה בעשייה וכל הפעילות הפכה לעיתים לחוויה רב דורית מעצימה.
הפוטנצייאל של שילוב שיקום אקולוגי בתוכנית הלימודים הבית סיפרית יכול לכלול תועלות לימודיות, חברתיות, וסביבתיות נוספות כגון:
שילוב לימודי מדעים, אומנות, מלאכות, היסטוריה, תרבות, אזרחות, סיפורת וכמובן טבע ואקולוגיה
יצירת בסיס קבוע לגיבוש חברתי וקהילתי מתמשך, אותנטי ומשמעותי
יצירת מומנטום קהילתי רחב אשר יכלול שיח ושיתוף פעולה בין קבוצות המשתמשים השונים ביערות, מוסדות ניהול היערות, בתי ספר ומעגלי חינוך לא פורמלי
שילוב פרויקטים של שיקום אקולוגי בתוך חצרות בתי הספר תוך שימוש בעקרונות למידה וקבוצתיות דומים: גידול מזון עונתי , טיפוח עצי פרי וחורש, שיחי מאכל מרפא ותה, עשיית קומפוסט, טיפול בנגר עילי ומים "אפורים" והקניית מיומנויות של חיבור , שיקום וטיפוח הסביבה המיידית של הילדים והצוות.
החזון שלי (ושל רבים אחרים) הוא שכל בית ספר ומוסד חינוכי יאמץ סביבה פגועה לשיקום ולטיפוח באופן לימודי וחווייתי. ומתוך כך יתחיל להתחבר מחדש מעגל החיים אשר הופר ביננו לבין הסביבה שבה אנחנו חיים, פועלים ולומדים. הנוכחות האנושית שלנו תחזור להיות פעולה חיובית ומייטיבה על פני כדור הארץ.
תודה על ההקשבה
גלעד
