חג השבועות מהגן להר – סיפור פרמקלצ'ר מאת טליה שנידר

יש משהו בגינון ובגינה ששייך מאוד לדור הזה שלנו, דור הפכפך וגם הגינה משתנה תמיד. לא, לא, רגע, לא פתיחה טובה. מוחקים, קמים ומנסים שוב. יש משהו בגינון ובגינה ששייך לי מאוד, כמו שאני משתנה כל הזמן, כך גם הגינה בשינוי מתמיד לכל אורך השנה, אף פעם לא צומח אותו הצמח באותו מקום בדיוק. הכל בתנועה, הכל זז. אוווו! וגם: יש משהו בגינה ששייך במיוחד לתקופה שבין פסח לשבועות. האביב.
אביב זה בעצם שם של פריחה, פריחת השעורה והחיטה. זו העונה בה הפרחים מלאים גרינים ירוקים שמהם מכינים את ה'פריקי', חיטה ירוקה קלויה, כתוספת לסלט, מאכל מאוד מקומי, שמוזכר במקורותנו בשם 'כרמל'. מעדן שאוכלים בחלקת השדה בשיא עונת השתילה של האביב. היום הפכו אותו לנחלת פריקים בורגנים שאוכלים במסעדות גורמה. נו, מילא. הפכפך, לא. אבל משתנה תמיד. גם זה ישתנה.
ומשום שאביב זה זמן הפריחה כידוע, והארץ שלנו מתפוצצת בפרחים מצפון עד דרום, כולל במקומות הכי מפתיעים, על קו החוף המלוח, או בערבה, כולל הפרחים הכי מפתיעים שלא יכולת לשער שהם שם כל הזמן מחכים לזמן הישראלי המיוחד הזה… לא, לא, נסחפתי, רגע, מנסים שוב:
ומשום שאביב זה זמן הפריחה כידוע, וניסן זה החודש הראשון של השנה העברית (מה שפחות ידוע), אז הזמן הזה הוא זמן של התחלה. ומשום שהפרח הוא בטבע תמיד קודם ל… פרי, והצמח צריך להשקיע המון כוחות בחנטה המסובכת הזאת, אז התקופה שבין פסח לשבועות מחייבת אותנו להשקות, ולדשן, והרבה, ובמיוחד את עצי הפרי שלנו, ובעיקר את המקומיים שבהם. אחרת הפרחים יפלו, ינשרו סביב העץ, והחנטה לא תתקיים, או מעט ממנה, והפירות שיעלו יהיו באושים.
חמישים היום בין פסח לשבועות הם תקופת דינים. אנשים סופרים ספירת העומר, מפשפשים במידותיהם, אם יותר או פחות. ועצים סופרים את הימים הקשים האלה שנעים בין קור עז לחמסינים.
חמסין זה לא ערבית, זה שיבוש מעברית. חמסין זה חמישים, חמישים ימים, חמישים הימים שנצטוונו לספור בין פסח לשבועות.
כי בפסח קורה עוד דבר מלבד פריחה משגעת, וגם בשבועות קורה עוד משהו חוץ מהשלמת החנטה של הפירות. בפסח אנחנו עדיין עבדים, מבוהלים, מה יהיה השנה. בשבועות אנחנו כבר עם ישראל, במעמד הר סיני.
מה הקשר בין כל הדברים? זה:
הגנן (המשנה את עצמו תמיד) עומד מול הגינה (המשתנה תמיד), ובאביב זה שיא השינויים בגינה, כידוע לכל חובב גינון. אבל יש דבר אחד שלא משתנה והוא התגלה לנו בשבועות: זה התורה, תבנית העל של כל דפוסי הטבע והעל-טבע בעולם.
כמה זקוק הגנן ההפכפך לאחיזה הזאת. כמה זקוקה הגינה לאחיזה הזאת. כשיש דבר אחד שאיננו משתנה, אפשר בשמחה להתחיל להשתנות בכל יום ויום, בכל רגע ורגע, וזה לא יחשב עוד הפכפכות.