נכתב על ידי אלינה לאחר קורס הפרמקלצ'ר בדגש כפריות אקולוגית עם גלעד מרגלית בקדיתא, יולי 2012.
אמנות בחירת המיקום האופטימלי להשרשת ייחור נרכשת אט אט. זהו תרגול המחדד את יכולת ההתבוננות והחיבור לסביבה והבנת שפת הדפוסים שלה, תרגול זן של ממש.
בצבעון פגשנו את עמית, איש פרמקלצ'ר עם תשוקה ואמונה מעוררות השראה.
עמית שותל עצים ארץ-ישראלים, בשיטות פלאחיות מקומיות בשילוב עם שיטות מודרניות דוגמת Deep Pipe Irrigation (על כך בהמשך).
במסורת הפלאחית שתילת עצים היא שירות למען הדורות הבאים, והיא מלמדת אותנו רבות על אופן הטיפול והטיפוח של עצים מקומיים. השתלנות המערבית המודרנית, כך מסתבר, התרחקה מהמסורת, ומטרותיה קצרות טווח – לאפשר מכירת שתילים, שינוע נוח ותנובה מהירה, שיקולים שאין דבר בינם לבין קליטה אופטימלית בקרקע וגידול עץ בריא ועמיד לדורות.
משכן יקר בג'יש (גוש חלב) למד עמית כיצד הנשים היו מייחרות תאנים על ידי שבירת ענפים באורך של כחצי מטר שאותם היו משרישים מיד בקרקע אליה יועדו, כדי להרגיל את העצים לסביבת החיים שלהם מיומם הראשון. כל עץ והעונה המתאימה לייחורים, בדרך כלל תהיה זו עונת התרדמת של העץ, למשל בתאנה (וגם בגפן) זה מתרחש בסוף החורף עד תחילת האביב. מענין שבתאנה ובגפן משרישים את הייחור ב-45 מעלות לקרקע (לאחר חפירת תעלה מתאימה), ואילו ברימון אנכית לקרקע, ומומלץ בקרקע מהודקת במיוחד ובעזרת פטיש!
אשר למים – עץ צעיר בשלבי התאקלמות אנחנו נוהגים להשקות בבחינת "כל המרבה הרי זה משובח", אך למדנו, כי הפתגם המתאר את המצב מהימנה הוא דוקא "חוסך שבטו שונא בנו". פינוק על ידי השקיה תדירה, מלמעלה, מותיר את השכבה העליונה של הקרקע לחה, ולכן אינו מעודד את העץ לפתח מערכת שורשים עמוקה, שרק היא תאפשר לו להגיע לשכבות העמוקות והלחות יותר בקרקע ולשרוד את חודשי הקיץ. במהלך הקיץ הראשון של הייחור בביתו החדש, הפלאחים שומרים על האדמה סביבו לחה, עד בוא הגשם הראשון, שאז הם חדלים מהשקיה. בקיץ הבא הם נותנים לו מספר מנות מים גדולות מאד (להבדיל מהשקיה תדירה במנות קטנות), דבר המחקה מצב בטבע של קרקע בעלת אחיזת מים גבוהה שבה הלחות נשמרת זמן רב אחרי תום תקופת הגשמים. בזה מסתיימת מסכת ההשקיה למשך כל חיי העץ!
שיטה מודרנית שבאמצעותה ניתן לעודד את הצמח להעמיק שורש היא Deep Pipe Irrigation. לפי השיטה "שותלים" סביב הייחור, אנכית לקרקע, צינורות מחוררים בצדדים בחלקם התחתון. ניתן להשקות את הייחור דרך הצינורות – כך מעודדים אותו לפתח שורשים כלפי מטה כדי להגיע למים שכעת הם בשכבה נמוכה יותר, יחסית להשקיה רגילה מלמעלה (חשוב לכסות את הפתח העליון של הצינור כדי למנוע אידוי מעומק הקרקע). עם התפתחות הייחור ניתן להרחיק ממנו את הצינורות – באופן כללי מומלץ להשקות את העץ במרחק המתאים לקוטר הנוף שלו (שכן יש התאמה בין קוטר השורשים לקוטר הנוף).
אמנות בחירת המיקום האופטימלי להשרשרת ייחור נרכשת אט אט. זהו תרגול המחדד את יכולת ההתבוננות והחיבור לסביבה והבנת שפת הדפוסים שלה, תרגול זן של ממש. לדברי עמית, תחילה הבחירות הן מודעות ומבוססות על מרחק מעצים קיימים, סימנים המצביעים על לחות בקרקע, סביבה מגוננת עבור הייחור כגון שיח סירה קוצנית וכד'. עם הזמן מתעדנת האינטואיציה לבחירת המיקום, והיא מתבססת יותר על תחושה פנימית, לעתים ללא סיבה נראית בנוף (לעין הלא מתורגלת).
להנביט בלוטים
ייחורים מבטיחים תנובת פרות דומים לאלה של צמח האם. לגידול עץ מזרע אין יתרון כזה, אך מצד שני לעץ שמצוי בקרקע עוד משלב הזרע אין תחרות ביכולת ההתאמה לסביבה.
לבלוטים של אלונים (אחד העצים הבולטים בחורש הים תיכוני) יכולת נביטה גבוהה מאד, ואפשר לשפר אותה עוד על ידי הנבטה מבוקרת. מניחים את הבלוטים בתוך כלי עם עלים יבשים במקום מוצל ושומרים על לחות תמידית. את הבלוטים שהתבקעו אפשר להעביר לקרקע.
יום שני הדדי בצבעון
גרעין קהילתי החי בצבעון מקיים יום שני הדדי – בכל יום שני בשבוע הגרעין כולו מתגייס לטובת אחת ממשפחות המקום, במיזם לפי בחירתה. לעתים הם משפצים בית, בפעמים אחרות מסייעים בעסק, מטפחים את הגינה, בונים בית בוץ להתכנסות קהילתית ועוד. עמית מספר כי הפעילות בימי שני מזמנת לקהילה המקומית אתגרים מענינים והתמודדות עם סוגיות כמו שחרור הצורך בשליטה, שירות למען האחר, הדדיות. יותר מבנית בתים נבנית בימי שני הקהילה המקומית. ניתן להצטרף לעשיה המבורכת בתיאום מראש עם עמית.
ולסיום,
פרט טריוויה: ייחור מתחיל ללבלב כשבוע וחצי עד שבועיים אחרי תחילת הלבלוב של צמח האם.
וחידה (שפתרונה אינו ידוע, יש רק השערות): מדוע ייחורי תאנה וגפן משרישים ב-45 מעלות לקרקע ואילו את הרימון אנכית לקרקע? אפשר להעלות השערות בתגובות.
עוד על שיטות השתלנות של עמית ניתן לקרוא באתר "בידיים".
